אם פספסתם את החלק הקודם מציע לכם להתחיל שם. אצרף קישור בסוף
נתחיל מהכי פשוט, נעלים
יש לי, כולל נעלי בלט וקיפי, תשעה זוגות נעלים.
אף אחד מזוגות לא נוח לי. חוץ מהקיפי כמובן.
למעשה אני לא ממש בטוח מתי בפעם האחרונה נעלתי נעליים שהיו לי נוחות. היו לי נעלי עבודה נוחות, אבל אחרי שנים של עבודה בברים נאמר בעדינות שהם לא הריחו מדהים. ריח זה לגמרי חוסר נוחות ונושא שלם בפני עצמו.
בעצם בכל בוקר אני בוחר איזה חוסר נוחות יהיה לי היום, צר מידי, קצר מידי, או חסר סוליה לחלוטין.
כולן כולל כולן, שוב למעט הקיפי, דקיקות ולא אלופות בבידוד. היה לי מורה לתקשורת המונים שהיה הולך עם קיפי כל הזמן, אז חשבתי שזה קוריוז, עכשיו אני מתחיל להבין אותו.
לא מבודדות זה אומר שעכשיו שאני במודעות לזה אני יכול להרגיש את הקור של הרצפה חודר דרך הסוליה ישר לכפות הרגליים.
אין ממש סוליה, אז גם בלימת זעזועים לא תהיה פה.
כנראה שלרובכם זה לא מחדש כלום, אני פשוט התעלמתי מזה לחלוטין, קיבלתי את זה שיש לי רגלייים קרות וכואבות לי הברכיים אם הלכתי הרבה.
באחד מימי הסופה בשבוע האחרון נכנסתי למיטה עם רגליים קפואות. שוב זאת תחושה שאני מורגל בה, אבל הודות למודעות החדשה לכפות הרגליים שמתי לב שהקור מתחיל לטפס במעלה הרגליים. עבר זמן מה, לא הצלחתי להירדם והקור ממשיך לטפס. זה הביא אותי לחשוב על אספקט של איזון טמפרטורה בגוף שלא חשבתי עליו עד עכשיו. כלומר עד כה מה שלמדתי היו המרדיאינים, תעלות אנרגטיות שמובילות את הצ׳י, אנרגיית החיים. בין השאר תפקיד הצ׳י זה לחמם. ובעיניים מערביות את הדם שזורם בעורקים וגם מחמם. מה שהתחדש לי זה פשוט לחשוב רגע על חלקים בגוף מחוץ לתבניות האלה. כמו מה שקורה שמניחים משהו חם ליד משהו קר, הם שואפים לאיזון טמפרטורה. איזון טמפרטורה בתוך הגוף פשוט מתוך קרבה, מגע, עצם ברקמת חיבור בגיד בשריר בעצב בעורק וכך הלאה. תרמודינמיקה פשוטה ביותר. מדהים איך קונספט כל כך פשוט נסתר ממני עד עכשיו.
הרגלים שלי עדיין קרות.
בין שני הסגרים עבדתי בספא יפני ביפו. בספא היינו עושים לאורחים אמבטיית מים חמים לפני הטיפול, זה קטע של אירוח יפני, המים החמים מזרימים את הדם ומכינים את המטופל לטיפול, וגם אנחנו מרווחים רגליים נקיות להתעסק איתם.
אין לי גיגית בבית, אני מעמיד סיר גדול להרתיח מים, מוציא את הפח מהדלי של הספונג׳ה, שוטף את הדלי במקלחת, זורק את הזבל לפח ומחכה למים שיתחממו. שתים וחצי בבוקר, אני במטבח יושב על שרפרף והרגליים בתוך דלי מים חמים. וואלה זה קסם. ממליץ בחום. כשעבדתי שם היינו עושים לעצמנו את האמבטיה בסוף משמרות ארוכות, פינוק לסוף יום. לא חשבתי על זה אז כאמצעי לחימום רגליים.
עוד נקודה לחיזוק האמונה ששום דבר לא מקרי, אבל לפני שאני גולש לשם נחזור למרידיאנים.
(אילוסטרציה, לחדי האבחנה אני לא במטבח. לא חשבתי לצלם באותו לילה)
אז מה העניין עם קור ורגליים.
עקרון מפתח ברפואה סינית זה תנועה, או זרימה.
הצ׳י אמור לזרום חלק במרידיאנים, הדם בעורקים, האוכל המערכת העיכול, החלומות בלילה, אנחנו על פני החיים שלנו וכן הלאה. מצד שני כל מה שאנחנו חווים ככאב הוא תוצאה של משהו תקוע. צ׳י או דם תקוע מייצר כאב, אוכל תקוע במערכת העיכול מייצר גזים אי נוחות וכאב, אספקט מסוים של החיים שלנו שלא מתקדם מייצר תסכול או כעס, כלומר כאב רגשי.
לא תמיד הכל זורם חלק, אבל הגוף שלנו מלא מנגנונים כדי להחזיר את הזרימה הנכונה. כמו הנשימה למשל. נתקפנו במשהו מפחיד, נניח בנהיגה, כל הגוף מתכווץ כדי לענות לסכנה, אדרנלין מופרש, האישונים מתרחבים, דם נשאב ממערכת העיכול. לרגע הכל דרוך, ותקוע. ואז הסכנה חולפת אנחנו לוקחים נשימה עמוקה, משחררים אוויר החוצה, אולי גם עם אנחה ולאט חוזרים לרגיל. לזרימה רגילה.
אבל מה קורה כשהתקיעות היא לא משהו רגעי, אלא שם כבר הרבה זמן, פוגעת בזרימה החלקה.
קור מכווץ, והכיווץ תוקע. כלומר הגוף שלי משקיע הרבה משאבים, אנרגיה, כדי לפתוח את התקיעות, או במילים אחרות כדי לחמם את הרגלים.
זה בזבוז משווע, האנרגיה הזאת יכולה ללכת ללבנות מחדש רקמות, לריכוז כדי ללמוד למבחן, למוטיבציה לעשות דברים שממש לא בא לי לעשות כמו לברר מה קורה עם העמלות של הפנסיה שלי,
לעכל אוכל בצורה מיטבית כדי להפיק ממנו את המירב. כל זה קשור, לכל הדברים האלה צריך צ׳י, אנרגיה, ויש רק כמות מסויימת ממנו.
אצל הסינים כפות הרגליים משוייכת לכליות, ולכליות יש המון תפקודים. בין היתר הן נותנות חום להתליכים בגוף, כמו ייצור צ׳י, עיכול מזון, חשק מיני ופוריות. אני בהחלט יכול להשתמש בחום של הכליות במקומות האלה ופחות בכפות הרגליים.
בנוסף כשהכליות חלשות, כי לדוגמא תאורטית ביותר, הן מתאמצות כל הזמן לחמם את הרגליים אבל אני מצידי לא ממש מנסה לשמור על החום הזה, לשמור את האנרגיה שהכליות משקיעות, נראה את החולשה של הכליות בין ביתר בגב התחתון, ברכיים, שמיעה, מערכת העיכול, גניטליה ועוד.
אני שמח להתעורר להבנה הזאת. לראות באופן מוחשי את החומר שלמדתי על עצמי.
אני חוזר רגע לספא.
יש משהו בתפיסת העולם שלי שרוצה להשתנות, שבדרך להתשנות. כתוצאה מהשינוי הזה אני אגיד שזה לא מקרי שעבדתי בספא ולמדתי את האמבטיות לרגליים. לאמבטיות קוראים ביפנית אשיו. לשינוי שמתחיל להתרחש בי קוראים אמונה.
אני יושב פה מול המחשב ולא ממש מצליח למצוא את המילים הנכונות לכתוב על אמונה. זה עוד טרי, אז בינתים אשמור את זה לשבוע הבא.
מה שכן אתייחס אליו היא שאלה שנשאלתי כבר כמה פעמים ״האם אני מאמין ברפואה סינית? כל הקטע של המרידיאנים ואנרגיות וזה?״
התשובה הקצרה היא שכן.
תשובה קצת יותר מורכבת שגם שמתאימה במיוחד עבור סקפטים היא שאמונה ממש לא רלוונטית פה.
רפואה סינית היא מודל תיאורתי עם אחוז ניבוי מסוים. ככה המדע עובד. יש תיאורה ואז בודקים כמה היא מצליחה לנבא את העתיד. זה לא אומר שהתאוריה היא מושלמת, האמת האחת והיחידה. תורת היחסות של איינשטיין היא לא מושלמת, היא נכשלת מאוד כשמנסים להבין דרכה אופן התנהגות של דברים קטנים, אלקטרונים לדוגמא, ועדיין כולנו משתמשים בוויז שלולא תורת היחסות ג׳י פי אס לא היה קיים. אנחנו, כלומר כולנו, כל בני האדם ,לא יודעים איך הגוף עובד, פשוט אין לנו את כל התמונה. אחרת היינו מצליחים לרפא הכל. גם המדע גם הרפואה הסינית, האירוודית והפסיכואנליזה הם מודלים תיאורטים עם אחוז הצלחה מסוים. ולפעמים המודל הזה מצליח לפתור בעיה מסוים, כלומר לנבא את הריפוי שלה, ולפעמים מודל אחר. להגיד שמודל מסוים הוא האמת, זה בדיוק המשל על ארבעה עיורים שכל אחד אוחז בחלק אחר של פיל ומנסה לתאר את הפיל כולו לפי החלק שהוא מרגיש.
אוקי חזרה לקרקע,
חזרו לי הבדיקות דם, והאמת שהן היו מפתיעות, לטובה! לא פרפקט אבל שיפור מהבדיקות הקודמות לפני שנה וחצי. לפני הרפואה המערבית אני בריא כשור. מה שכן יש זה חוסר בויטמין D וB12 . רגע כמה מילים על שני הויטמינים האלה, משום שזה לא מאוד מפתיע.
ויטמין D לוקח בין שמונה שעות ליומים לעבור את התהליך בעור מהרגע שנחשף לשמש עד שהוא הופך למשהו שהגוף שלנו יכול להשתמש בו. מקלחות הורסות את התהליך הזה. וגם קרם שיזוף.
ויטמין B12 הוא תוצר של פירוק עשב על ידי מיקרואורגניזמים במעיים של בעלי חייים. הבעלי חיים שאנחנו אוכלים לרוב לא אוכל יותר עשב אלא דגנים, כלומר גם להם אין את הויטמין. אז גם לאוכלי בשר יכול להיות חוסר. מציע לכולם להיבדק.
חזרה לכאב בצלעות.
המיקום של הכאב נמצא בין צלעות שבע לתשע, לפעמים בחלק הקדמי של הגוף ולפעמים בחלק האחורי- כלומר יש פה כאב נודד, סינית זה מוסיף לשיקולים גם את הכבד. מבחינת נקודות דיקור יש פה נקודות של הטחול הכבד וכיס מרה. טחול קשור ביצור אנרגיה ודם, כבד קשור בזרימה נכונה של החומרים והאנרגיה בגוף, אז גם פה יכול להיות קשר.
מבחינת שרירים, השרירים הבין צלעיים ירדו מהפרק כי הסיבים לא בכיוון הנכון. (בינתים קולגות וחברים העמידו אותי על טעותי בנוגע לכיוון הסיבים של השרירים האלה, אז הם נשארים על הפרק בכל זאת). נשאר לי האלכסון הקדמי של בטן או את הסרטוס אנטריור. אני לא מצליח לגרום לכאב כשאני מאמץ את השרירים האלה, וגם כשיש כאב להפעיל את השרירים לא מוסיף לכאב. אז אני לא יודע לומר בוודאות עדיין באיזה שריר או רקמה מדובר. אני שומר לעצמי בינתים את המיקומים האלה, אבל מבין שנדרשת פה מחשבה אחרת. אולי מודל המחשבה על שרירים לא מתאים פה.
חוץ מהקור אני גם שם לב שיש לי כל הזמן נמלול בצד החיצוני של כפות הרגליים ובצד של השוק. הייתי מודע לתחושה הזאת ברגל שמאל, שאותה שברתי לפני הרבה שנים, אז כל התחושה באזור הזה בשמאל קצת משובשת, אבל עכשיו אני שם לב שתחושה נמצאת גם ברגל ימין. אין לי מושג מה זה אומר.
לסיכום לשבוע הבא זה די ברור שאני צריך נעלים. וגם גרביים חמות, או נעלי בית שאוכל לקחת איתי ללימודים ולקליניקה.
בדרך כלל מה שקורה בדברים כאלה זה אחד משני דברים, הראשון הוא כסף. המחשבה הראשונה תהיה לי היא שאין לי כסף להוצאה הזאת עכשיו. נתמודד עם זה רגע. נעליים טובות יעלו לי בערך 500 שקל. הוצאתי על בקבוק יין לפני כמה שבועות 200 שקל מבלי להקדיש לזה הרבה מחשבה. היין עצמו גם בכלל לא היה מרשים בסוף. משהו בראייה שלי של כסף לא מדויק, מסתבר. 500 שקל יש לי, נטו מהמספרים. אז למה קשה לי להוציא על נעליים כסף. יש פה זיכרון מהילדות. שההורים שלי ניסו לחסוך בדברים כמו נעליים משום שהייתי הורס אותם כל חודשיים בגלל כדורגל. לא היינו משפחה עם אמצעים והרצון של ההורים שלי לחסוך במשהו שבין כה הולך להיהרס מובן. הנסיבות השתנו אבל הרעיון הזה דבק בי והגיע הזמן להיפרד ממנו. כך או כך יש לי יומהולדת עוד שבועיים ונראה לי שזאת מתנה מעולה לעצמי. (למרות שכבר ניצלתי את היומהולדת להזמין כמה ספרים לשנה הקרובה- אשתף כשהם יגיעו)
הדבר השני שלרוב קורה הוא שאני אסתובב בראש עם הידיעה שאני צריך משהו כמו נעליים אבל לא מתקדם בדרך לפתור את זה עד שזה מגיע למקרה חרום. נניח נקרעו לי הנעליים באמצע היום. ואז אני קונה את הזוג הראשון שהגיוני בעיניי בהתאם למה שאני מרגיש כרגע, לא בהכרח למה שהכי יעזור לי. דרך אגב סיפור שקרה באמת. בדרך לעבודה נקרעו לי הנעליים ונרטבו לי הרגליים לגמרי, זה היה סביב היומהולדת אז הארנק קצת יותר פתוח ובמקום נעלים לעבודה יצאתי עם מגביים יפים מאוד שאני בקושי נועל. יפות מאוד אבל פחות... אז הפעם אני רוצה רגע לחשוב עבור מה בדיוק אני צריך נעלים, לאיזה שימושים, גם מה יהיה יפה בעייני, זה לא פחות חשוב. לעשות קצת סקר שוק ואז לצאת לקנות. לפעול לפתור את העניין מתוך החלטה ולא מתוך מצוקה.
נתחיל בטח ומזוג אחד, כמה גרביים, וגיגית גדולה יותר לעשות בה אמבטיות.
אחלו לי בהצלחה.
כל טוב בינתים.
קצת מקורות אם יש לכם זמן פנוי
ויטמין D
B12