יש לי איזה כאב, עניין פיזי. זה בא והולך. לפעמים מורגש יותר לפעמים פחות. זה לא מספיק מפריע לי כדי שאעשה עם זה משהו משמעותי. מדובר על כאב בצלעות בצד שמאל. שריר מתוח, או שרירים מתוחים. זה מרגיש כאילו כל הזמן יש משהו בצד שמאל שמושך אותי, מכופף אותי הצידה. זה שם בערך שנה, או לפחות שמתי לזה לב בשנה האחרונה. עם יד על הלב אני נאלץ להודות שלא ממש התייחסתי לכאב הזה. האירוניה היא שזה בדיוק מה שמביא אלי מטופלים בסופו של דבר. היה להם איזה משהו כך וכך זמן אבל הם התעלמו מזה עד שזה החריף והתחיל להיות מטריד וכואב באופן משמעותי, פגע להם באיכות החיים. ואני נוזף נזיפה רכה עם חמלה, ואומר להם שלא להפקיר דברים כאלה ואת עצמם, ומלמד אותם לשים לב לסימנים שהגוף מאותת. והנה אני, מה יש לי לומר להגנתי?! בן הסנדלר הולך יחף. אז אני נוזף בעצמי נזיפה עם חמלה ויוצא בהחלטה לקחת את עצמי ברצינות. נאה דורש נאה מקיים.
אני מטפל ברפואה סינית ומדריך פילאטיס, אז לכאורה אמורים להיות לי כל הכלים והידע כדי לעזור לעצמי. או לפחות לנסות ואם אני לא מצליח לדעת לפנות למישהו מנוסה ממני. פשוט נדרש ממני להשלים עם עצמי שמשהו השתנה, שיש פה עניין שדורש את תשומת הלב שלי ולהחליט שאני הולך לברר את זה.
זה לא שהתעלמתי מזה לחלוטין, פתחתי ספר אנטומיה בנסיון להבין בדיוק באיזה שרירים מדובר, אני מתמתח כל הזמן ועושה פילאטיס. עשיתי כמה שיעורי פלדנקרייז ממוקדים לצלעות. אבל זה לא עוזר. ופה סיימתי עם המאמצים לפתור את העניין עד כה. זה לא מאוד מרשים. לא ככה ניגשים לפתור בעיה. אפילו לא התעקשתי להבין בדיוק באיזה שרירים מדובר.
אז מה כן אני יכול לומר?
זה משיכה באזור הצידי השמאלי של הגוף. לפעמים זה קצת יותר קדמי ולפעמים יותר אחורי. לפעמים אני חושב שזה שרירים בין צלעיים, לפעמים האלכסון הקדמי של הבטן, לפעמים זה מרגיש לי בכלל הלטיסימוס (השריר של הכנפיים של השחיינים). מסמן לעצמי לחזור לספר אנטומיה ולהבין בדיוק איפה זה.
שמתי לב לזה לפני שנה בתקופה שהייתי הרבה על ההגה. משהו במיקום של הרגליים, חוסר השיוויון שלהן, המושב של הרכב, נהיגה ביד אחת. ניסיתי לתקן את הדברים האלה, לשנות את המיקום של הרגליים, לשבת עם מגבת קטנה בגב כדי לשבת נכון, לא בטוח שמספיק התמדתי בזה, ובכל מקרה זה לא עזר.
אני לא יודע מה מחריף ומה מקל. נניח עכשיו זה יותר מורגש. לא ישנתי מספיק בימים האחרונים וגם לא אכלתי להיט, אבל זה מאוד כללי, אני רוצה למצוא לזה הקשרים יותר ספציפיים.
מתיחות זה הכי מתבקש ובסיסי. אני מתמתח כל הזמן אבל זה לא עוזר, אפילו לא הקלה רגעית. אז כדי להגיע לתשובה צריך להתאמץ קצת יותר, לחשוב על זה טיפה יותר לעומק.
הדבר הראשון שעולה לי לראש זה שבעצם כל צד שמאל שלי קצת סובל. אם אני יותר מידי מול המסך של הטלפון עין שמאל שלי סובלת ומפרישה נוזלי עיניים בלילה. כתף שמאל מוציאה רעשים. לפעמים יש לי כאב דוקר בישבן שמאל. שוק וירך שמאל מתכווצים פה ושם. יכול להיות שהפקרתי פה משהו קצת יותר גדול.
אני יודע מה כולכם חושבים, מה הדבר הראשון שאומרים לך לעשות כשהולכים לרפואת משהו… אז קבעתי תור לבדיקה דם השבוע, אבל אני מוכן להתערב בכסף שאני יודע איך התוצאות יראו, מי כמוני יודע מה נכנס לגוף הזה בחודשים האחרונים. בכל זאת נמתין לתוצאות וניתן על זה את הדעת.
צד שמאל משוייך ברפואה הסינית לאספקט הדם של הגוף. באופן כללי הרפואה הסינית מתייחסת לשני אספקטים באדם, החומר והאנרגיה. אז זה כיוון מחשבה אחד.
בתוך אספקט החומר יש את המעורבות של האיברים. באזור הצלעות איפה שאני מרגיש את הכיווץ יש את הטחול והמרידיאן של הטחול מסתיים שם. יש לי גם חשד שייתכן והכליה מעורבת. היא קצת יותר נמוכה ואחורית אבל דרך רקמות חיבור ייתכן מאוד וכיווץ באיבר באזור אחד יתבטא בכיווץ בשרירים ובעור במקום אחר בגוף. במקרה שלי מהכליות לצלעות. אולי.
אבחון עצמי זה עסק מורכב, וגם פתולוגיה ידועה של תלמידי רפואה סינית, מערבית וכל מקצועות הטיפול.
אז אני ממתין עם לקפוץ למסקנות ולוקח על עצמי לתעד באופן יותר עקבי מתי כואב יותר ואם יש משהו שעזור או מחמיר.
יש לי כבר ארבע מחברות נושאים שונים בחיים, מחברת משימות ומחשבות ספציפיות לעוסק הפטור, מחברת שהיא יומן כתיבה, יומן נייר אמיתי בשביל משימות, מחברת בשביל התוף שאני לומד לנגן בו... עוד מחברת אחת על הצלעות לא תשנה הרבה.
מה שאני יכול להתחיל כבר עכשיו זה להסתכל על כל הגוף באופן מערכתי. מה מפעיל עלי סטרס ושואב ממני אנרגיה, בעיקר דברים יומיומיים שחוזרים על עצמם. מה מחליש לי את הגוף, החומר והאנרגיה, כך שהכאב הזה יוצא החוצה.
בראייה ההוליסטית כל הגוף הוא יחידה אחת. אם חלק אחד של הגוף דורש יותר אנרגיה אז הרמה האנרגטית של כל הגוף יורדת. וכשהרמה האנרגטית יורדת אז החלק הכי חלש בגוף הוא שיסבול ראשון.
אפשר להסביר את זה בעזרת הכנרת. בשנים האחרונות מול קיבוץ האון נוצר אי בתוך הכנרת. האי הזה נוצר לא בגלל שלפתע התאדו כל המים מעל האי, אלא שכל מפלס המים בכנרת ירד וככה האי נגלה.
באותו אופן כשמפלס האנרגיה בגוף יורד, הנקודות החלשות שיש לכל אחד מאיתנו מתגלות. זה בעצם יכול להיות מדד למצב הפיזי הכללי שלנו. אז יכול להיות שיש חלק אחד ששואב את האנרגיה אבל אנחנו נרגיש את הכאב באזור אחר.
בזמן שאני כותב תשומת הלב שלי עוברת על הגוף, סקירה כללית שכזאת, ואני שם לב לכך שקר לי בכפות הרגליים, למרות שאני עם גרביים ונעלי בית. דצמבר אבל לא ממש קר ועדיין הרגלים שלי קפואות, וכשאני חושב על זה הרגליים שלי קפואות כבר שנים. מאז שאני זוכר את עצמי.
יש לי אמרה שחזרתי עליה הרבה פעמים שתמיד קר לי ברגליים וזה לא מפריע לי. אני הולך לישון עם רגליים קרות, מסתובב בבית יחף גם בחורף, עומד ומטפל באחרים יחף.
אז נכון שאולי זה לא מפריע לתודעה שלי שהרגליים שלי קרות, אבל הגוף שלי כן סובל מזה. ייתכן וזאת דעה שייצרה הרגל. אולי ככה חשבתי שצריך להתנהג ולאורך השנים התרגלתי לא להתייחס לקור ברגליים. האמרה הזאת שאמרתי, האמונה שאני גבר שיכול (וצריך?) להתגבר על קור בעצם הרחיקה את המודעות שלי מהמצב הפיזי, יצרה נתק בין המוח לגוף.
אני לא זוכר בדיוק מי אמר שהאמונות והדעות שלנו גורמות לנו להיות חולים אבל זה בדיוק מקרה שמראה את זה.
דרך אגב יכול להיות גם שבעבר הייתה לי עמידות גדולה יותר לקור ועם השנים היא הולכת ונחלשת. לא הייתי מספיק במודעות לזה כדי שתהיה לי תשובה לתת. אבל אני כבר ממש בטוח שכדאי ואבחן מחדש את דעה הזאת.
כשאני חושב על זה עוד קצת יש לי גם איזה חולשה כללית בגב התחתון שמעולם לא הייתה לי, מערכת העיכול שלי לא במיטבה וגם החשק המיני שלי בשיאו. הדברים הללו קשורים, אפשר לחשוד במילים אחרות שיש לי קור בכל המערכות האלה. עכשיו נותר לבדוק את כל הסברה הזאת.
אז בדרך לכאב בצלעות אתחיל ברגלים. אולי יש קשר ואולי לא. כל או כך נראה לי שהגיע הזמן להתייחס לכפות הרגליים שלי, או זה לא יעזור לצלעות זה בטוח יעזור לי באופן כללי.
שבוע הבא אספר לכם מה למדתי על קור ועל כפות הרגליים, ומה עשיתי כדי להתקדם בנושא.
שיהיה בינתים כל טוב ושבוע נפלא.